"אתם נצבים היום כולכם (דברים כ"ט ט), על דרך מאמר חז"ל (שבת קד ע"א), קושטא קאי,(האמת עומדת) שקרא לא קאי, (השקר לא עומד)כדכתיב (משלי י"ב), שפת אמת תכון לעד. זה, אתם נצבים. אתם - אותיות אמ"ת. נצבים - לשון קיום, כנ"ל - קושטא קאי. על דרך ששמעתי בשם איש אלקים קדוש, הרבי ר' בונם זללה"ה, יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים י"ט י), אם יש לאדם פעם אחת יראת ה' - והיא טהורה, בלי שום סייג - עומדת באדם לעד. וזה 'נצבים' לשון נפעל. כלומר, שנשאר באותו מצב, על דרך, השומר אמת לעולם. "
במילה "ניצבים" קיימת משמעות קיומית. היא תמיד תעמוד ולא תזוז. כמו האמת (אתם אותיות אמת) שלעולם תעמוד –"קושטא קאי" . כמו המצבה שעומדת וניצבת לעד ומזכירה את אשר היה. בניגוד לשקר שאינו קיים לעד שהרי לשקר אין רגלים. ולכן לעולם הוא לא יהיה ניצב וקיומי.
ולכן אומר ר' שמחה בונם מפשיסחה אם בהיסטוריה האישית שלך היה רגע אחד של טהרה רגע עמוק ומזוקק הרי רגע מכונן זה נשאר ופועל על האדם כל חייו ולכן כתוב "ניצב" מלשון נפעל שהרי נציבות זאת מפעילה את עתידו של אדם באופן תמידי ומיצבת את אותו רגע שהיה בו בהתחלה.
עמידה קיומית זאת במעמד הברית הייתה כ"כ משמעותית שעד היום ולעתיד לבוא ממש תקיימנו.
גם לנו קיימים רגעיים מכוננית בחיינו. רגעים שהן "הברית" עם עצמנו. רגעיים בעלי משמעות קיומית מאד עמוקה שמטביעים בנו את חותמן לכל החיים. בן אם זה מפגש עם מורה. או אפילו עם שיעור מיוחד. קריאת טקסט שנוגעת בנו באופן מאד קיומי. מפגש אם אדם אקראי או אפילו עם רגע בטבע שחודר אלינו הרי רגעים אלו נצבים עמוק בתוכנו לאורך כל חיינו.
בד"כ פרשת נצבים סמוכה לחג ר"ה. אולי כדי ללמדנו שרגעים מכוננים אלו הם "הראשים" של חיינו הם עמודי היסוד והבסיס של אישיותנו.
גם אנו משפחת השכול הרגע שעמדנו מעל קברי יקירנו היה רגע מכונן. רגע שלא נשכח לעולם. רגע שהשפעתו עלינו כל כך חזקה עד שהוא הטביע בנו את חותמו והפך את המוות למשהו מאד קיומי באישיותנו.
עלינו להתפלל שרגעים קיומיים אלו יצמיחו את עולמנו ויתנו משמעות קיומית לחיינו. ולא נשאר נצבים כעומדים במקום (כנציב מלח). עלינו להתפלל שרגעי משבר אלו למרות הקושי הגדול שלהם יצמיחו הרבה חיים וטוב.
ונזכה לשנה טובה ומתוקה עם הרבה חיים,
משמעות קיומית ושמחה גדולה
אהד טהרלב
|
|
|
|
|
|
|
