|
בין הזמנים – מנוחת חושים לנפש
מאין נולד המושג "בין הזמנים"? מה מקורותיו? מה שימושו?
ומה הקשר בין הגשש החיוור לבין גיבורי קומיקס לילדים חרדים?
|
|
|
|
בעולם הישיבות, "זמן" הוא כינוי לתקופת לימודים רציפה. שנת הלימודים בישיבה נחלקת לשלושה זמנים: זמן אלול (מראש חודש אלול עד יום הכיפורים), זמן חורף (מראש חודש חשוון עד ראש חודש ניסן), וזמן קיץ (מראש חודש אייר עד תשעה באב). במהלך כל זמן נלמדת בישיבה מסכת מרכזית. בין זמן אחד לבא אחריו ישנה חופשה המכוּנה "בין הזמנים". הפוגה זו בשגרה האינטנסיבית בבתי המדרש ובישיבות, שינוי השגרה, ואתנחתא מהחברותא ומסֵדֶר הלימוד התובעני, נועדו למנוחה, להתרעננות, ולאיסוף כוחות לקראת זמן הלימוד הבא. מקור המנהג בגמרא: נהוג לצטט את דבריו של רבא, מראשי הדור הרביעי של אמוראֵי בבל במאה הרביעית, שביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו בימי תשרי ובימי ניסן, כלומר יילכו לבתיהם ולא יישארו בישיבה. באותם ימים כנראה היה הדבר קשור בריבוי העבודות החקלאיות בתקופות שנה אלו.
|
|
|
|
בישיבות מעדיפים שלא להתייחס לימי "בין הזמנים" כאל חופשה, שכן "אין חופש מעוּלהּ של תורה". עם זאת מצוטט הרמב"ם שכתב: "כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שיינפש, כך צריכה הנפש להתעסק במנוחת החושים... עד שתסור ממנה הלאות".
|
|
|
|
בין הזמנים - ההפוגה משגרה
|
|
|
|
רבים מתלמידי הישיבות לומדים במהלך ימים אלה במסגרות מצומצמות, בין היתר ב"ישיבות בין הזמנים", בהן שעות הלימוד והתכנים גמישים.
חיפוש פשוט בגוגל אחר הצימוד "בין הזמנים" מוליד תוצאות רבות ומפתיעות, כמו שיר שכתב יוסי בנאי לשלישיית הגשש החיוור, מאמר מרתק של דוד בן גוריון לפני ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל, תערוכת רישום בגלריה הקטנה שבאוניברסיטה העברית, מופע ראשון מסוגו של גיבורי הקומיקס החרדי, חבורת תרי"ג, לילדים מהמגזר, ומעניין במיוחד - מדור ספרות ושירה יוצא דופן מבית "צריך עיון", כתב-עת אינטרנטי חרדי המוקדש להגות יהודית.
|
|
|
|
"בין הזמנים"- המופע (תמונת יחסי ציבור)
|
|
|
|
יוסף גרין, רכז המערכת של כתב העת, אומר כי מדובר ב"שם קוד" בהיר ונהיר בחברה החרדית, המבטא מרחב חופשי, משוחרר ושובר שגרה: "המושג 'בין הזמנים' מתייחס לתקופת החופש מהישיבה, שבה סדר היום פחות נוקשה, ומתפנה מקום ליצירתיות. כלומר, התלמיד המתמיד לומד גם בין הסדרים, אבל זוהי למידה עצמית. חשבנו שהשם הולם מדור העוסק בנושאים שמִטֶבַע הדברים יותר חופשיים". והוא מוסיף: "יש איזשהו אלמנט של כאוס וחוסר סדר בין הזמנים, אבל גם הרבה יופי, ואולי מקום לדברים שאינם מוצאים את מקומם במסגרות הידועות והמוּכרות. יש סיפור על שלמה קרליבך, שהיה מגיע לכותל המערבי בשעות הלילה הקטנות, אחרי שכל המניינים נגמרו וכל מיני טיפוסים היו מתקבצים שם. קרליבך נהג לומר: 'כעת מגיעים החבר'ה האמיתיים'. כך הוא חי. מבחינתו, כל מה שהיה בצידי הדרך היה מעניין ובעל ערך. גם אם אנחנו לא חיים כך ביומיום, המרחב של 'בין הזמנים' הוא יקר ומעשיר מאוד. בתקופת 'בין הזמנים' יש כלים אחרים".
סוגיית "בין הזמנים" מעוררת מחלוקת רבה בשל הפיתויים והאתגרים שמחוץ לחיי הישיבה המגוננים. יש הסבורים, כי היציאה מהשגרה ומהשמורה הבטוחה והמוגנת עלולה ליצור סיכונים רוחניים ממשיים. בשל כך הולך וגדֵל מדף הספרות ההלכתית שמטרתה להבהיר ולבאר הליכות והתנהגות ראויה של בני הישיבות בחופשה. בכלל זה, פרסום אזהרות על הסכנות הרוחניות, ובקשות להקפדה על לימוד תורה ועל הימנעות מסיכונים מיותרים. ספר פורץ דרך בעולם הדתי, המתמודד, בין היתר, עם האתגרים שמניחים חידושי הטכנולוגיה
|
|
|
|
לפתחם של שומרי תורה, ומתווה דרך-ביניים בין עולמות הפנאי לבין האיסורים ההלכתיים, הוא "בין הזמנים: תרבות, בילוי ופנאי בהלכה ובמחשבה", מאת הרב דוד סתיו, ממייסדי ארגון רבני צֹהר. בספר, שנצמד ל"שולחן ערוך" ומצטט מדברי חז"ל ככתבם (אך מציג גם גישה מעשית ומניח לקורא את הבחירה), מצביע הכותב על הסכנות, ומציג תשובות הלכתיות המסייעות לציבור הדתי להתמודד עם דילמות עכשוויות ועם המציאות המשתנה. הוא נוגע בשירת נשים, בפעילות גופנית, בתרבות ובעיסוקי הפנאי – הליכה לבתי קולנוע, לתיאטרון ולאירועי ספורט, ביקורים בכנסיות ובמסגדים, קריאת ספרים מסוגים שונים, גידול חיות מחמד ועוד.
|
|
|
|
בין המתנגדים הבולטים למנהג "בין הזמנים" היה הרבי מלובאביץ', שקרא לביטולו, והדריך את תלמידיו לנצל ימים אלה ללימוד תורה. "המושג של 'חופש' בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי דמכיון שהתורה היא 'חיינו ואורך ימינו', הרי לא ייתכן שיהיה הפסק ח"ו, בעניין החיים", כתב האדמו"ר והדגיש: "והלוואי
|
|
|
|
שיבטלו סוף כל סוף את קיומו של החופש הזה, ואדרבה... יש להוסיף בלימוד התורה... הוספה יתרה".
|
|
בין הזמנים, תקופת החופש מהישיבה
|
|
|
|
בעיתות מלחמה בישראל נהגו רבנים וראשי ישיבות לקצר ואף לבטל את תקופת "בין הזמנים", מתוך אמונה שלימוד תורה יגן על חיילי צה"ל וישמרם מכל פגע. ולכך כבר היה תקדים - בפרשת "מטות" במקרא מסופר על כך שמשה מטיח דברי תוכחה בשניים וחצי השבטים, אשר ביקשו שלא להצטרף לאחיהם במעבר הירדן במהלך כיבוש הארץ: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" במהלך הקרבות בעזה (2014) פירסמה מועצת גדולי התורה, ההנהגה החרדית החסידית, מנשר הקורא לבחורי הישיבות להמשיך בלימודיהם גם בימי 'בין הזמנים', ובו נכתב: "עת צרה היא ליעקב, דם ישראל נשפך ואיומים וסכנות מנסרים בחלל האוויר ומתחת לפני הקרקע. ולעת אשר כזו, אין לנו שיור – רק התורה הזאת... ההתגברות וההתחזקות בלימוד התורה הקדושה היא חובת הזמן והשעה...". גם מועצת חכמי התורה של ש"ס הצטרפה לקריאה וכתבה: "כאשר רבים מאחינו, בני ישראל, מחרפים נפשם במלחמה באויבי ישראל העומדים עלינו לכלותינו, ואיך נוכל אנחנו ונעמוד מנגד. אשר על כן, על כולנו מוטלת החובה בימי 'בין הזמנים' הקרובים להישאר בבתי המדרש".
מאמר זה נערך על פי מקורות שונים, בהם: ויקיפדיה, העיתון "הארץ", אתר הידברות, אתר אחינו, אתר ynet, אתר סרוגים, אתר חב"דפדיה, כדורי.נט, פרויקט בן יהודה, אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, חדשות 12, אתר צריך עיון.
|
|
|
|
|
|
|
