אביה היא תלמידת שכבה ו' בבית הספר מכיתת תקשורת, שקיבלה ביוני האחרון את אות אבירות העתיד של מרכז פרס לשלום ולחדשנות.
אביה כותבת טור שבועי ב'מקור ראשון' מנקודת מבטה של תלמידה ומתבגרת, על הספקטרום.
אני רוצה לדבר קצת על החוויה האישית שלי בתור תלמידה בבית ספר.
בהתחלה כשרק נכנסתי בכיתה ח' הייתי המומה מכמות התלמידים ומגודל הבית ספר. זה היה לא מוכר והיה שונה להחריד ממה שהייתי רגילה אליו. אני זוכרת שאבא שלי היה צריך ממש לדחוף אותי לכיתה כדי שאציג את עצמי. זה היה מאוד מביך אבל מהר מאוד הבנתי שאין ממה לחשוש. היתה חבורה בכיתה שהחליטה לצרף אותי אליהם ולמרות שלא ידעתי מה לומר ואיך להכיר את עצמי אליהם הם לא שפטו ולא התרחקו עם הזמן, אלא פשוט קיבלו אותי.
גם בכיתות התקשורת היה קשה בהתחלה, לא הבנתי למה בכלל אני שם ומה המטרה של כל זה ולמרות שזה לקח לי יותר זמן להתרגל מהכיתה ה'רגילה' לא ויתרו עלי והמורות של הכיתות תקשורת המדהימות עשו כל שביכולתן לגרום לי להרגיש בנוח.
כרגע אני לומדת בכיתה י"ב ובקושי מבלה זמן בכיתה ה'רגילה' אבל אותה הגישה לא השתנתה.
עדיין עוזרים לי כדי שהיה לי הכי קל ונוח וכדי שאוכל להוציא את הכי טוב מעצמי ואני מאוד מכירת תודה על זה.
אני לא אומר שהחוויה שלי מושלמת, אבל מכל בתי הספר שהייתי בהם בחיים (והייתי ב5 בתי ספר), זה בית הספר שאני מרגישה הכי מתאימה בו.
יש כאן את החופש והסיוע שלא מצאתי במקומות אחרים בעיקר בתור תלמידה דתית אבל יותר מכך שתורם תלמידה על הספקטרום.
לקריאת הטורים של אביה ממקור ראשון לחצו כאן |
|
|
|
|
|
|
