תיאוריית הקידוד הכפול מניחה כי מילים ודימויים חזותיים אמנם נקלטים במוח בשני ערוצים נפרדים – מילולי וחזותי, ומאוחסנים בזיכרון לטווח ארוך באופן בלתי תלוי זה בזה – אך הם מקושרים זה לזה במוח. הודות לכך ניתן לשלוף בקלות מידע מתוך הזיכרון בעת הצורך. לטענת פאיביו גם כאשר מורות ומורים משלבים בין ייצוגים מילוליים לחזותיים (למשל, בעת לימוד שמות הספרות ומשמעויותיהן על ידי קישור בין ספרה לבין קבוצת תמונות או אובייקטים), העומס הקוגניטיבי על זיכרון העבודה של הלומדים והלומדות בזמן ביצוע המשימה הלימודית פוחת, והלמידה משתפרת.
