הרב אוהד טהרלב
אבא של אלחי
האם יש מבוא לתורה?
האם ניתן לכתוב מבוא לתורה? לו היינו צריכים לכתוב מבוא כזה, מה היינו כותבים בו? האם ניתן בכלל לכתוב הקדמה לספר הספרים, ספר שנכתב באצבע אלוקים?
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית...?"(רש"י בראשית א,א)
רש"י בוחר לפתוח את פירושו לתורה בשאלה, ולא בקביעה או בפרשנות לדברי הכתוב. הוא מעלה אפשרות אלטרנטיבית לפתיחת התורה, ומבאר מדוע התורה בחרה לפתוח דווקא בסיפור בריאת העולם, המהווה למעשה את ההקדמה לתורה.
העמדת טקסט בסימן שאלה יוצרת אצל הקורא אי נחת ודריכות לקראת האפשרויות החילופיות לטקסט. כשרש"י בוחר לעשות זאת ביחס לתורה הוא מעורר אותנו לחשוב על אלטרנטיבות לדרך שבה נפתחה התורה. רש"י בוחן ומתדיין עם הפסוקים הכתובים ומייצר שיח בין הקורא ובין הטקסט ע"י הפרשנות.
ממורי ורבי הרב ד"ר דניאל אפשטיין למדתי כי המבוא והפרשנות של כל ספר מעידים על המאבק המתנהל בתוך דפי הספר כדי לגאול את הדיבור מגלותו בתוך האותיות. הספר מנהל מאבק מתמיד נגד עצמו ונגד גורלו כספר. לפיכך, כל משפט חדש הוא בו בעת גם המשכו של המשפט הקודם ושל כל מה שכבר נכתב, והשלמתו.
כל ספר מחייב ספר נוסף, וכל ספר חדש נכתב נגד כל מה שכבר נכתב מתוך ניסיון להביא לידי נוכחות את המשמעות המלאה שנמצאת תמיד מעבר לכתוב. כל סופר יכול להעיד שתהליך הכתיבה כולל בירור ופסילה של אפשרויות אחרות שעלו לפניו.
בדברי הקב"ה למשה נאמר: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים" (שמות ל"ד, א). חז"ל דורשים מהמילים "פסול לך" – "הפסולת תהיה שלך", ומכאן למדו שמשה רבנו נתעשר מהפסולת של הלוחות (נדרים דף ל"ח ע"א). בביאורו למדרש זה של חז"ל אומר ר' נחמן מברסלב שמשה נתעשר רוחנית מהפסילה. הפסילה באבן מבטאת את תהליך הפסילה והבירור של מחשבות קודמות ורעיונות שהוחלט לא לעלותן על הכתב:
"בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקֹּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן. וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת: "פְּסָל לְךָ" 'הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ', מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה. כִּי זֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת, הֵם בְּחִינַת הַסִּבּוּבִים, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב סְבִיב הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל"(ליקוטי מוהר"ן קמא,ס).
ברגע הכתיבה פסל משה ספרים רבים אחרים שיכולים היו להיכתב וחלקם אף ייכתבו: ספרי הפרשנות, המפרקים את הטקסט המקורי וכותבים אותו מחדש.
עולמו הרוחני של לומד התורה מתעשר מכל הסיבובים סביב ההתבוננות בתורה, מההקדמות, מהפלפולים והסברות, מה'הוא אמינא' מהבירור והפסילה.
הבחירה של רש"י לפתוח את פירושו לתורה בשאלה על הכתוב מלמדת אותנו שעצם העלאת השאלה היא במהותה המבוא לפרשנות התורה.
שהרי מהותו של המבוא הוא "הפסולת"- תהליך הבירור שמתבטא על ידי השאלה "וסיבוב הסיבובים" עד שמגיעים "לעיקר המכוון".
בימים אלו ערב חג מתן תורה כשאנו מתכוננים לקראת החג –בעת ה"מבוא" של החג .התנועה הנפשית הנדרשת מאתנו היא תנועה של סימן שאלה ולא סימן קריאה. תנועה של בירור והתבוננות. לא בגלל שחלילה וחס שהתורה לא ודאית. התורה ודאית ואינה זקוקה לאישורנו. אלא תנועה פנימית של סימן קריאה היא תנועה שעוצרת וסוגרת. כשאנו עומדים לקבל את התורה אנו זקוקים לתנועה נפשית פותחת, תנועה של סימן שאלה. רק אם נגיע פתוחים לקבל את התורה אכן נוכל לקבלה.
את אותה חוויה אני חש כלפי המפגש עם המוות והשכול. השכול מזמין אותנו לתנועה נפשית של סימן שאלה ולא של סימן קריאה התנועה הזאת תשאיר אותנו פתוחים לחיים ולא תנעל אותנו בכבלי השכול והמוות.
חג שמח
אהד טהרלב
