תודה על השי המרגש,
על התחושה שחושבים עלינו.
מחבקים וזוכרים כשהדמעות זולגות
ואנחנו נשברים וקמים,
נשברים וקמים למרות השנים.
הכאב מכרסם, העצב שולט,
השיער מאפיר וממשיכים.
יום אחר יום, שעה אחר שעה.
מוחים דמעה וממשיכים.
תודה על קרני האור הנוצצות
שאת שולחת אלינו.
אסנת ורן אלדר, הורים של רב"ט גיא, יוני 2005
