חברות וחברים יקרים,

החודש קיבלנו תזכורת כואבת למשמעויות של מדיניות "ניהול/צמצום הסכסוך". אנו עדים לגל קטלני של פיגועי טרור רצחניים ונפשעים, כשמנגד פעולות צבאיות ישראליות במרכזי ערים פלסטיניות. אלו, יחד עם פרובוקציות של הימין הקיצוני, חג הפסח וימי הרמדאן המתוחים גם כך, עלולים רק להחמיר את המצב. אמירות חלולות באולפנים על הצורך ב-"חומת מגן 2" מתעלמות מהאמת הפשוטה – אין פתרון צבאי לבעיה מדינית, אבל יש פתרון מדיני לבעיה צבאית. הסכם מדיני הוא המכה הקשה ביותר שאפשר להנחיל למחבלים ולקיצוניים. גם החודש בדקנו, במדד שתי המדינות, עד כמה אנו מתקרבים או מתרחקים משם.

ועידות פסגה אזוריות היסטוריות, שבהן נפגשו החודש מנהיגים מישראל, ממצרים, מאיחוד האמירויות, ממרוקו ומבחריין, היוו צעד חיובי המחזק את שיתוף הפעולה באזור. עם זאת, בלטו בהיעדרם בפסגות אלו נציגי הפלסטינים, אשר הסכסוך עימם  הוא הגורם מספר אחת לנפיצות השטח, כפי שלצערנו הוכח במהלך פסגת הנגב.
ראש הממשלה בנט, נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, ונסיך הכתר של האמירות אבו דאבי, שיח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, נועדו בשארם א-שיח' שבסיני לפגישה משולשת ראשונה מסוגה של מנהיגי ישראל, מצרים ואיחוד האמירויות. כמה ימים לאחר מכן, התכנסו שרי החוץ של ישראל, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו בשדה בוקר ל"פסגת הנגב", בתיווכו של שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן. אף שהדיונים בשני הכינוסים התמקדו בעיקר בחיזוק השותפות נגד איראן, חזרו  כל נציגי המדינות המשתתפות בוועידה, מלבד ישראל, על תמיכתם בפתרון שתי המדינות.

בדבריהם בסיכום הוועידה, הדגישו שרי החוץ של ארה"ב, מרוקו, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין את חשיבות החייאתו של תהליך השלום בין הישראלים לבין הפלסטינים ("הסכמי אברהם אינם תחליף להסכם ישראלי-פלסטיני") וציינו כמה חשוב להבטיח את יכולת הקיום של מדינה פלסטינית, שבירתה היא מזרח ירושלים. שר החוץ, לפיד, הכריז על "פסגת הנגב" כפורום ביטחוני אזורי קבוע והזמין את הפלסטינים להצטרף אל המזרח התיכון החדש באומרו: "פותחים את הדלת גם לפלסטינים ומציעים להחליף את דרך הטרור בעתיד של קדמה והצלחה". ערב הפסגה נסע בלינקן לפגישה עם אבו-מאזן ברמאללה והתחייב בה להמשיך ולפעול כדי לקרב את הישראלים ואת הפלסטינים לשלום ו"למנוע פעולות של כל אחד מן הצדדים, שעלולות להגביר את המתיחות".

אף שמבקרים מתחו ביקורת על היעדר ייצוג לפלסטינים ב"פסגת הנגב", אין להתעלם מהשפעתה של ועידת הפסגה על השיח המקומי, האזורי והבין-לאומי. בעוד עיני העולם צופות בה, הביקורת על ועידת הפסגה וההצהרות הפומביות, שהשמיעו המשתתפים בסיומה, מחזירות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת פתרון שתי המדינות אל התודעה המדינית והציבורית, בתקופה שבה העולם טרוד בעיקר בנעשה באוקראינה.

בישראל מתחו מיד חברי כנסת מהאופוזיציה ביקורת נוקבת על הלחץ הציבורי בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. התמקדותו חסרת הפרופורציות של הימין בהצהרות התמיכה של המנהיגים הערבים בפלסטינים (הצהרות שרבים ציפו להן) משקפת תחושת פאניקה הולכת וגוברת בתגובה למגעים הבילטרליים המתמשכים בין ממשלת ישראל לבין גורמים פלסטינים ולהצעות פומביות מצד העולם הערבי, המעידות על מוכנותו לחיזוק היחסים עם ישראל. מגעים והצעות אלה הפיחו רוח חיים בשיח הישראלי המאמץ את רוחו של שלום אזורי, אשר יכלול גם (וקודם כל) את הפלסטינים. 

השפעת המעורבות הדיפלומטית, הממקדת מחדש את תשומת הלב בסכסוך הישראלי-פלסטיני החודש, העלתה את פרמטר "השחקנים הבין-לאומיים (ארה"ב)", במדד שתי המדינות, מ-7 ל-8 החודש. פרמטר "השחקנים הבין-לאומיים (העולם הערבי)" במדד נותר בעינו וערכו עומד על 8. ערך הפרמטר "השיח הציבורי הפלסטיני" יורד מ-5 ל-4.5, ואילו ערך הפרמטר "השיח הציבורי הישראלי" עולה מ-6 ל-7. ערך הפרמטר "יכולת הפתרון של סוגיות ליבה – ביטחון" במדד עולה אף הוא החודש, מ-7 ל-8, לנוכח כינונה של "ארכיטקטורת ביטחון אזורית" חדשה באזור, שתאפשר לצדדים המעורבים בה למנף בריתות אזוריות כדי לנוע קדימה, אל עבר הסכם הוגן ובר קיימא, שיספק מענה גם לצורכי הביטחון של ישראל. 

הפלסטינים ביקרו את "הצביעות" ואת "המוסר הכפול", שהתבטאו בתמיכת המערב באוקראינה, בהשוואה ליחסו לסוגיית הכיבוש הישראלי, שלא זכתה לתשומת לב זהה או לדרישות לדין וחשבון של ישראל על פעולותיה. האמונה בקרב גורמים רשמיים פלסטינים ובציבור הפלסטיני היא כי המלחמה באוקראינה תפגע בעניינם ובמאבקם, תותיר אותם בחיפוש אחר תשומת לב בין-לאומית ובמקביל תאפשר לישראל להפנות חלק מהמגיעים מאוקראינה להתנחלויות.  

על הלך הרוח הזה דיבר נשיא הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, בפגישתו עם שר החוץ האמריקני, בלינקן, ברמאללה. "האירועים הנוכחיים באירופה העידו על מוסר כפול בוטה", אמר לבלינקן והוסיף, "חרף פשעיו של הכיבוש הישראלי... איננו מוצאים איש שרואה בישראל אחראית להתנהלותה כמדינה מעל החוק". לדברי הפרשן מוחמד דראגמה, "הפלסטינים חשים כי מעולם לא היו בודדים כפי שהם בודדים כעת, כאשר העולם מתייצב במלוא הכוח נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה, תומך בעם האוקראיני פוליטית, צבאית, כספית ובאמצעות סיוע הומניטרי נדיב ומשאיר את הפלסטינים להתמודד עם גורל דומה, אך ללא תמיכה או עם תמיכה קלושה בלבד".

בכנס "בין קייב לרמאללה", שערכה יוזמת ז'נבה החודש בהשתתפות השר נחמן שי, אמר אשרף אל-עג'רמי, שר לשעבר ברשות הפלסטינית ומראשי יוזמת ז'נבה: "אנחנו בישראל ופלסטין צריכים ללמוד, כי בכל פעם שיש סכסוך בעולם, זה משפיע בצורה זו או אחרת עלינו. אנחנו צריכים להגיע להסכם שייתן לשני העמים את הזכויות הלאומיות שלהם – חבל שאנחנו מפספסים את זה. כך אנחנו נגיע למצב גרוע אף יותר מזה שבין רוסיה ואוקראינה". 

התגובה הבינלאומית התקיפה לפלישה הרוסית לאוקראינה ולכיבושה על ידי הרוסים מאותתת על שינוי בתגובה האפשרית להסלמות עתידיות ביחסים בין הישראלים לבין הפלסטינים. לצד קולות הולכים ומתרבים הקוראים לתייג את ישראל  כמדינת אפרטהייד, עשוי השימוש בכלים דיפלומטיים וכלכליים, ליצור נורמות בין-לאומיות חדשות בתגובה להפרות אחרות של שלמות טריטוריאלית ושל המשפט הבין-לאומי. על כן, ערך הפרמטר "החלטות ונורמות בין-לאומיות" עולה מ-6 ל-7 החודש.   

• הכנסת אישרה את חוק האזרחות, השנוי במחלוקת, המקשה על פלסטינים לקבל מעמד תושב באמצעות נישואין לאזרחים ישראלים. שרת הפנים, איילת שקד, אמרה כי החוק שואף, מטעמים ביטחוניים ודמוגרפיים, להפחית הגירה של פלסטינים אל ישראל והודתה כי נועד "למנוע זכות שיבה זוחלת". לא נרשמו בשל כך שינויים באחד מהפרמטרים במדד.
  
  
• הפלסטינים ערכו החודש סבב שני של בחירות מקומיות - כ-52 אחוזים מבעלי זכות הבחירה הצביעו בקלפיות ופת"ח טוענת לניצחונות בערים המרכזיות בגדה המערבית. למרות שיעור ההצבעה הנמוך יחסית, ברמאללה שאבו עידוד מהאופן בו התנהל התהליך ומתוצאותיו. לא נרשמו בשל כך שינויים באחד מהפרמטרים במדד.
  
  
• ישראל הרסה 20 מבנים במאחזים בלתי חוקיים בגדה המערבית במבצע, שבו השתתפו 400 אנשי כוחות הביטחון. ימים ספורים לאחר מכן, גייסו ארגוני מתנחלים סכום כסף משמעותי והחלו לבנות מחדש, וכמעט באין מפריע, את המאחזים שנהרסו.  לא נרשמו בשל כך שינויים באחד מהפרמטרים במדד.