|
חיבוק דיגיטלי
לנסח מחדש את הקירבה
|
|
|
|
|
תופעות נלוות שנחתו עלינו בצל המגיפה הגלובאלית, מכתיבות שינויים בהתנהלות הפיסית והחברתית שלנו. שיחה עם ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית התפתחותית באוניברסיטת תל אביב, על הנורמלי החדש
מה הנגזרת ההתנהגותית מנדידת החיוך מהשפתיים לעיניים, האיבר החשוף היחיד מבעד למסכה שאנו עוטים בחברה? האם בנסיבות מסוימות מותר להתחבק? האם בסדר לעצור ולשוחח עם חבר בסופרמרקט, כשבחוץ התור מתארך? ואיך מסתגלים לעמידה בתור, שדה מוקשים לאגרסיות, שהפך בימי קורונה לחלק משגרת יומנו? חוקי המשחק השתנו, ולא רק אונליין. רגישויות חדשות, תופעות נלוות שנחתו עלינו בצל המגיפה הגלובאלית, מכתיבות שינויים בהתנהלות הפיסית והחברתית, שאינם מתחילים ומסתיימים בהצמדת מרפקים לשלום.
|
|
|
|
בתמונה: לחיצת היד הפכה לשילוב מרפקים
אז מה הם בדיוק הקודים החדשים? כשהרדיוס הפיסי מצטמצם ואנו הופכים מודעים יותר לשכנינו, ולעיתים אף תלויים בהם, האם תחושת השייכות וצביון הקהילה משתנים? כשהתקהלות מותרת עד 10 אנשים, איך בוחרים את מי לכלול ועל נוכחות מי לוותר באירוע ובמפגש חברתי-משפחתי? כיצד זה ישפיע על המעגלים החברתיים שלנו ועל תהליכי חיברות?
אין ספק, אינטימיות משפחתית וקודים חברתיים נלמדים כעת מחדש באמצעים חלופיים כמו קבוצות וואטסאפ, צ'אטים, שיחות וידאו ומפגשי זום. אם בתחילה התייחסנו לאלטרנטיבות הטכנולוגיות בחשד, גם אם בהתלהבות מסוימת, כעת הפכו אלה לאמצעי מרכזי לשמירה על קשר וקירבה. פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, וחוקרי התנהגות בעולם כולו מנסים לפענח ולנסח את השפעות השינוי בהווה, כמו גם לנסות לצפות נזקים עתידיים ולמזערם.
|
|
|
|
בתמונה: מפגשים משפחתיים בזום. אלטרנטיבה זמנית
ההבנה שניאלץ לחיות עם וירוס הקורונה לאורך זמן מחלחלת לאיטה, וכך גם ההפנמה כי מדובר בתהליך חברתי-תרבותי ארוך-טווח. אך התמקדות בתהליכי קבלת ההחלטות ברמה גלובאלית-ממשלתית-מקומית, עלולה להסיט את ההתעסקות בטרנספורמציות לכאורה מינוריות ושינויי מיקרו, העומדים בבסיס חיינו ובאופן בו אנו מפרשים את החיים. בעוד אנו עוברים מחוויית היומיום כסימן שאלה גדול ומטריד ללימוד צורות חדשות של מוּדעוּת חברתית, קהילה וכוחו של היחד, אנו יוצרים ומגלים את "הנורמלי החדש", לטוב ולרע.
"ריחוק חברתי יוצר בעיות אקוטיות שאנו נדרשים להן ברמות שונות", אומרת ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית התפתחותית. "המרכזית בהן היא התחושה שהזולת מסוכן לנו, שהפוכה מהמוטו בחינוך ובמשפחתיות – שחום, אהבה וקירבה מיטיבים עם הפרט ועם החברה".
|
|
|
|
בתמונה: ניסוי הקוף של הארלו. חיבוק כצורך מולד
מגבלות הריחוק החברתי מכתיבות גם צמצום משמעותי של מגע פיסי – מלחיצת יד ועד חיבוק. עד כמה זה משפיע עלינו? ואיך ממזערים נזקים?
"מחקר מפורסם הציב בתא של קופיף דמות-אֵם מפרווה ודמות-אֵם מברזל. בקבוק החלב הונח אצל ה"קופה"' העשויה מברזל, והקופיף אכן ינק ממנה כשהיה רעב, אך ביתר הזמן, הוא העדיף את חיבוק ה"קופה" העשויה פרווה. כשפחד, רץ היישר לזרועות ה"אם" העשויה פרווה, על אף שלא היא סיפקה את צורכי קיומו. זה הבסיס להבנה עד כמה מגע הוא מרכיב מרכזי בחיינו, ואינו רק צורך פיסי שקשור להישרדות. זהו בפירוש צורך מוּלד".
|
|
|
|
כמו מה שעושה עמותת "חיבוק ראשון", ארגון התנדבותי שמעניק מגע אנושי וחיבוק אימהי לתינוקות שננטשו. או תנועת תמנונים לפגים, פרויקט מבוסס מגע לקטנטנים.
"נכון. אגב, אם בעבר סברו שאין להוציא פגים מאינקובטור כיוון שהם זקוקים בראש ובראשונה למרחב סטרילי ולניטור, היום אנו יודעים שפגים אשר חשופים למגע, לחום גוף ולחיבוק מתפתחים הרבה יותר טוב. פג שיצא לעולם מוקדם זקוק להלמות הלב, לנשימה ולקול האנושי לא פחות מניטור ומסטריליזציה. זה מגדיל את סיכויו לחיות, לשרוד ולהתפתח, ובניגוד לְמה שחשבו בתחילת המאה ה-20, כעת ברור שזו התנהגות מוּלדת שאינה צורך פיסי בלבד".
ברור שעלינו לשמור על כללי הריחוק כדי להגן על בריאותנו, אבל איך מגינים על הנפש? איך אוחזים במקל משני קצותיו?
"שאלה טובה. אנחנו בפירוש רואים בימים אלה שהולכים ומתרבים הילדים, המתבגרים והמבוגרים המפתחים חרדה מפני החוץ. פתאום החוץ נראה מסוכן ומאיים, והחדר האינטימי והבית הופכים למקום הבטוח היחיד. יש התכנסות פנימה, וצרכים ראשוניים של חיברות מושפעים מהחרדה הגדולה מהסכנה שבחוץ. אבל הסתגרות מסוכנת לא פחות מהסכנה הבריאותית שאורבת בחוץ. היא יכולה להיתרגם לחוסר איכפתיות סביבתית, לניטרול תחושות כמו אמפתיה, ולמתן לגיטימציה לניכור. אם אני לא רואה אותך ואתה לא רואה אותי, למה שיהיה לי איכפת? זה מאוד בעייתי מבחינת יחסים בין אנשים".
|
|
|
|
בתמונה: העיניים שמאחורי המסיכה
איך משפיעה על חיינו נוכחותן של המסכות שנכפו עלינו?
"מימיקה היא חלק משמעותי בתקשורת שהמסכה מנטרלת. המסכה יוצרת חיץ, למשל, בין אנשים מבוגרים וילדים ששמיעתם לקויה, לבין השאר. מימיקה ממתנת, מעדנת, ויוצרת עוד צד בתקשורת, וכשאיננו יכולים להסתייע בה או בקריאת שפתיים, אנו נדרשים להסתמך על קשב. זה בעייתי בעיקר לילדים צעירים בשלב הפורמטיבי, אבל נכון גם לגבי קשישים. בקֶרֶב האוכלוסייה המבוגרת יש ירידה בשמיעה, ובלי תמיכה של קריאת שפתיים ופירוש המימיקה הופכת התקשורת לקושי. זה עלול להוביל לצמצום יזום של תקשורת, ותפיסת הסביבה כעוינת או פחות מקבלת ומבינה – מה שעלול להוביל להסתגרות. במקרה זה, תקשורת בזום או שיחות וידאו שהפנים בהן גלויות יכולות לסייע".
|
|
|
|
חיבוק אלטרנטיבי. מבעד למסך פלסטיק
אז מה עושים עם הנכדים? איך בכל זאת משמרים קירבה?
"הדעה הרווחת בקרב פסיכולוגים גורסת, שהיות שהאוכלוסייה המבוגרת מצויה בסיכון גבוה, אולי עדיפה תקשורת בדרכים אלטרנטיביות, ולא בהכרח במפגש. החרדה של הצעירים להדביק עלולה להתפרש כאילו הם עצמם מסוכנים לסבא ולסבתא. גם עמידה על המשמר מצד המבוגרים ותגובות חרדתיות עלולות לגרום יותר נזק מתועלת המפגש".
איך את רואה את ההשפעות לטווח ארוך?
"הנבואה ניתנה לשוטים, אך יש להניח כי ברגע שיימצא חיסון ויוסר האיום, מרבית האוכלוסייה תחזור להרגלים של קירבה פיסית. קבוצה גדולה באוכלוסייה, שקשה לאמוד את היקפה, אני מדברת על אנשים שמתמודדים באופן שוטף עם חרדות ועם אובססיות לסוגיהן, אנשים על הספקטרום האוטיסטי וכאלה הלוקים בקשיים באינטראקציה חברתית כמו תסמונת אספרגר, ספק אם יחזרו למצבם הרגיל, ויש להניח שיהיו הרבה יותר מרוחקים, מנוכרים וחשדנים".
האם זה הפיך?
"אני מאמינה שמרבית האנושות תחזור לעצמה ותנסה לפצות על הזמן האבוד. הקירבה חסרה מאוד, וכבר כעת אנו רואים רבים שלוקחים סיכון מחושב מתוך הבנה שקשר ותקשורת חשובים, אולי, יותר מזהירות קיצונית. מה ייחרט בילדים צעירים, קשה לנבא, זה תלוי במסרים שהסביבה הקרובה והכללית משדרת".
ומה עם חיבוק?
חיבוק דיגיטלי וירטואלי עדיף על היעדר חיבוק בכלל. הוא מעביר מסר שֶיֵש ערוצים נוספים, יש אלטרנטיבה. מבחינה זו, היכולות הטכנולוגיות הדיגיטליות הווירטואליות הן בהחלט משמעותיות, ולפעמים יש בהן אפילו יתרון על פני מפגש פיסי. בתקופה האחרונה חגגנו בר מצווה לאחד הנכדים, וכיוון שהכל התרחש בזום, גם המשפחה באוסטרליה השתתפה באירוע, מה שהיה בלתי-אפשרי מבחינה פיסית בנסיבות הנוכחיות. הטכנולוגיות החדשות מזמנות המון אפשרויות שלא היו קודם. כשאתה מבין שיש עוד ערוצים, שאינם מהווים תחליף אבל בפירוש מעניקים פתרונות אלטרנטיביים כממלאי מקום זמניים, זו בהחלט הקלה".
|
|
|
|
|
|
|
