הסתגלות היא שם המשחק אבולוציה

הסתגלות לסביבה ושינוי דפוסי התנהגות ודפוסים אחרים הם נדבך מרכזי במנגנון ההישרדות. תורת האבולוציה של דרווין אמנם מדברת על שינויים גנטיים אשר מובילים להתפתחות זנים חדשים על פני פרקי זמן ארוכים, לעיתים מיליוני שנים, אך תהליכים אבולוציוניים שתוצאותיהם ניכרות בפרקי זמן קצרים בהרבה מקיפים אותנו מכל עֵבֶר. דוגמאות נבחרות מעוררות מחשבה על טרנספורמציה ועל הסתגלות שמטרתן אחת – המשכיות.

את העש המפולפל ניתן לזהות בנקל על משטח כהה: על כנפיו, שצבען קרם, נקודות שחורות זעירות. בשל צבען הבהיר של הכנפיים הוא בולט בשטח ומכאן, טרף קל. במהלך המהפכה התעשייתית בבריטניה, עם החרפת זיהום האוויר, היכהה צבע הפיח את קליפות העצים שצמחו סביב אזורי התעשייה, והדבר גרם לכך שהעש המפולפל היה בסכנת הכחדה. בעוד קהילת העשים המפולפלים הלכה והידלדלה, הצליחו העשים השחורים שהיו מיעוט לשרוד ולהתרבות. כך, בתהליך המכוּנֶה "הברירה הטבעית", כלומר התאמה גנטית למצב חיצוני שעלול להוביל להכחדה, הפכו מרבית העשים בתקופה זו ובאזורים אלה לשחורים. משנות ה-70 של המאה ה-20, עם צמצום כמות הפיח באוויר בעקבות אכיפת חקיקה שנועדה להגן על איכות הסביבה, היה זה העש השחור שחזר והפך למטרה נוחה לטורפים. על פי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, מרבית העשים באזורים אלה חזרו לצבעם הבהיר. 

בגלגוליו המוקדמים היו לדג המערות המקסיקני עיניים. מרחב המחיה של דג זה, שחי משך מיליוני שנים עמוק מתחת לפני הים במערות נסתרות מאור השמש, יִיתר את נחיצותה של הראייה. וכך, בתהליך התפתחות העובר שלו מתנהל שינוי גנטי שמוביל להרס תאי עדשת העין. זן דגים זה איבד לאורך הדורות גם את הפיגמנטציה, כיוון שזו אינה נדרשת לו עוד לשם הסוואה. דג המערות המקסיקני, הידוע גם בכינוי "דג המערות העיוור", הוא דוגמה לאבולוציה רגרסיבית הגורסת כי בכל הנוגע לתכונות גנטיות: "אם אינך משתמש בהן, תאבד אותן". 

הרפואה המודרנית מטפלת בזיהומים בקטריאליים באמצעות אנטיביוטיקה. כשסוג אחד של תרופה אינו עובד, מנסים הרופאים סוג אחר. אך כעת מגלה הרפואה, כי זיהומים מסוימים עמידים אפילו בפני התרופה האפקטיבית ביותר שהמציא האדם. מבחינה גנטית, כך מסתבר, החיידקים גברו עלינו. לחיידקים אלו יש תכונות המאפשרות להם לשרוד בסביבה עשירה באנטיביוטיקה, והם גם מעבירים אותן לדורות הבאים. כך הופך כל זן עוקב לעמיד אף יותר מזה שקדם לו.

על פי מחקרים שפירסם המכון הלאומי לאלרגיות ומחלות זיהומיות בארצות הברית, מדי שנה מתים בה אלפי אנשים מזיהומים שגורמים חיידקים שאינם מגיבים לאנטיביוטיקה. זה קורה לא רק בארצות הברית. על פי הערכות בשל שימוש-יתר באנטיביוטיקה ובשל התלות שפיתחנו בה, עד שנת 2050 עלולים זני חיידקים עמידים בפני אנטיביוטיקה לגרום למותם של מיליוני אנשים בעולם כולו.  

תודה לפרופ' זהרה יניב בכרך, מרצה ב"אסכולות", על הייעוץ בכתיבה.