הרב אוהד טהרלב
אבא של אלחי

פרשת השבוע לפני תחילת השנה החדשה הינה שבת פרשת נצבים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ....." (דברים כט ט-י)
התורה מספרת לנו שכל הדורות כולם עומדים במעמד הברית. אלו שהיו באותה תקופה ואלו שעתידים להיוולד. כל המעמדות וכל המגזרים. התורה בוחרת להתנסח במילה מאד מיוחדת "נצבים" ולא עומדים.  מדוע ? מה יש במילה ניצבים שאין במילה עומדים?
ר' שמחה בונם מפשיסחא בדרכו המיוחדת כותב:
"אתם נצבים היום כולכם - על דרך מאמר חז"ל – 'קושטא קאי, שקרא לא קאי' (- תרגום המילים לארמית: קושטא = אמת, קאי= קיים , שקרא = שקר. כלומר: ' האמת מתקיימת, השקר לא מתקיים)  כדכתיב :'שפת אמת תכון לעד'. זה, 'אתם נצבים'. אתם - אותיות אמ"ת. נצבים - לשון קיום, כנ"ל - קושטא קאי. על דרך ששמעתי בשם איש אלקים קדוש, הרבי ר' בונם זללה"ה, 'יראת ה' טהורה עומדת לעד'. -אם יש לאדם פעם אחת יראת ה' - והיא טהורה, בלי שום סייג - עומדת באדם לעד. וזה 'נצבים' לשון נפעל. כלומר, שנשאר באותו מצב, על דרך השומר אמת לעולם. "
אתם - אותיות אמ"ת. נצבים - לשון קיום - במילה "ניצבים" קיימת משמעות קיומית, אמיתית. היא תמיד תעמוד, תתקיים ולא תזוז. כמו האמת שלעולם תעמוד –"קושטא קאי" . כמו המצבה שעומדת וניצבת לעד ומזכירה את אשר היה. בניגוד לשקר שאינו קיים לעד שהרי לשקר אין רגלים. ולעולם  הוא לא יהיה ניצב וקיומי.
ולכן אומר ר' שמחה בונם מפשיסחא:- אם בהיסטוריה האישית שלך היה רגע אחד של יראת ה' טהורה ומזוקקת, רגע אחד של עמידה מול הנצח, הרי רגע מכונן זה נשאר ופועל על האדם כל חייו ולכן כתוב "ניצב" מלשון נפעל, שהרי ניצבות זאת מפעילה את עתידו של אדם באופן תמידי, ומייצבת בו את אותו הרגע שהיה בו בהתחלה.
עמידה קיומית זאת במעמד הברית הייתה כל כך משמעותית שעד היום ולעתיד לבוא ממש תקיימנו.
 
גם לנו ההורים השכולים קיימים רגעיים מכוננים בחיינו. רגעים שהם ה"ברית" עם עצמנו. רגעים בעלי משמעות קיומית עמוקה שמטביעים בנו את חותמם לכל החיים. בין אם זה מפגש עם מורה, או עם טקסט שנוגע בנו , בין אם זה מפגש אקראי עם אדם משמעותי או אפילו רגע בטבע שחודר אלינו, ובמיוחד רגע נפילתו של בננו יקירנו או רגע קבורתו. הרי רגעים אלו חקוקים בנו ונצבים עמוק בתוכנו לאורך כל חיינו.
בדרך כלל קוראים את פרשת נצבים סמוך לחג ראש השנה. הדבר יכול אולי ללמדנו שרגעים מכוננים אלו הם ה"ראשים" של חיינו,  הם עמודי היסוד והבסיס של אישיותנו. עלינו להתפלל עליהם שזרעים קיומיים אלו יצמיחו את עולמנו הפיזי והרוחני ויתנו משמעות קיומית ומייצבת לחיינו.
 
שנה טובה ומתוקה
עם משמעות קיומית ושמחה
למצבת חיינו