:ינואר בקצרה

"חזון השלום" שעליו הכריז ממשל טראמפ: התכנית משתמשת בפתרון שתי המדינות כבסיס אבל הצעותיה תואמות את עמדות נתניהו ורחוקות מהדרישות המינימליות של הפלסטינים.
צעדי סיפוח נראים סבירים מתמיד, אך מתעכבים לעת עתה: ממשל טראמפ מונע צעדים מידיים של ישראל לסיפוח התנחלויות ובקעת הירדן, אך גובר הנרמול של רעיון הסיפוח בקרב הישראלים.
הרחבת התנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים: שר הביטחון נפתלי בנט מכשיר את הקרקע להתנחלויות נוספות בשעה שבתי המשפט הישראליים דוחים תביעות מצד פלסטינים.

התפתחויות אלו הורידו את מדד שתי המדינות ב-7.9% (גידול של 0.38 נקודות מ-5.59 בחודש שעבר).

כדי ללמוד על מדד שתי המדינות של יוזמת ז׳נבה, אנא בקרו באתר המדד

ממשל טראמפ חשף את תכניתו לישראל ולפלסטינים

ב-28 בינואר הודיע הנשיא טראמפ על תכנית "חזון השלום" של ממשלו במסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה נתניהו. הוא פירט תכנית האמורה לכאורה לתת לפלסטינים ישות אוטונומית שתיקרא "מדינה", אך בפועל לא תוביל לריבונות ממשית או אפילו ל"מדינה מינוס". התכנית מאמצת במלואה את עמדת ישראל על כל סוגיות הליבה וסוללת את הדרך לסיפוח ישראלי של -30% מהגדה המערבית.

הותרת כל ההתנחלויות בגדה המערבית על כנן על-ידי ישראל היא מאפיין מרכזי של התכנית. התכנית נוטשת את קווי 1967 כבסיס לגבולות בין ישראל ל"מדינה" הפלסטינית. תחת זאת, "המפה הקונספטואלית" של התכנית תואמת את גבולות הביטחון של ההתנחלויות הקיימות של ישראל וגושי ההתנחלויות הצמודים לגבולות ישראל, כוללת את בקעת הירדן בישראל ומספחת לישראל רצועת אדמה סביב עזה. באמצעות הקצאת שטח ל-15 התנחלויות במובלעת בגדה המערבית, התכנית יוצרת "אצבעות" ארוכות של טריטוריה ישראלית שהופכות את "המדינה הפלסטינית" לחסרת המשכיות גיאוגרפית. מלבד גבול של 12 קילומטרים בין עזה למצריים, "המדינה" תוקף מכל צדדיה על-ידי ישראל, שגם תשלוט בכל המעברים הבינלאומיים שלה.

הקרקע המיועדת לחילופים עם הפלסטינים על פי התכנית כוללת אזור בדרום הגדה המערבית ושתי רצועות קרקע בנגב הקשורות לעזה, אשר הפוטנציאל שלהן לפיתוח לצורך מגורים הנו נמוך. התכנית חוזה גם את שילוב "המשולש", אזור במרכז ישראל שרוב תושביו ערבים, ב"מדינה" הפלסטינית ("בכפוף להסכמת הצדדים"). חילופי קרקע אלה, ו-70% מהגדה המערבית שיהוו חלק מ"המדינה" הפלסטינית" יהיו שווים ל-84% מהגדה המערבית ועזה לפני 1967. חמישים וארבעה כפרים פלסטינים, שבהם מתגוררים כ-140,000 פלסטינים, יסופחו לישראל.

על-פי "החזון" של ממשל טראמפ, ישראל תחזיק בשליטה הביטחונית באזור כולו, לרבות במרחב האווירי ובמים הטריטוריאליים. התכנית מאפשרת אחריות פלסטינית לביטחון אם כוחות הביטחון של "המדינה" יעמדו בקריטריונים מסוימים שתקבע ישראל. ישראל תוכל להפקיע את האחריות הזאת אם תגיע למסקנה שהפלסטינים אינם עומדים בקריטריונים, ולהרחיב את נוכחותה הביטחונית ב"מדינה" הפלסטינית לפי ראות עיניה. הרשות הפלסטינית תקבל שליטה על עזה והחמאס ינוטרל מנשקו (התכנית אינה מפרטת כיצד מטרה זאת תושג).

מפה שתוכנן על ידי דן רותם

תכניתו של טראמפ גם תומכת בבירה אחת בלתי מחולקת של ישראל בירושלים, שתכלול גם את העיר העתיקה (תוך שמירת הסטטוס קוו, לרבות המשמורת הירדנית על הר הבית). לפלסטינים תוצע עיר בירה באזור מזרח ירושלים מעבר לחומה, שועפט וכפר עקב. ל-220,000 הפלסטינים המתגוררים כיום במזרח ירושלים, ויהפכו לתושבי ישראל בעקבות התכנית, תינתן האפשרות להפוך לאזרחי ישראל, אזרחים פלסטינים או לשמור על מעמדם כתושבים קבועים של ישראל.

פליטים פלסטינים לא יורשו לחזור לישראל על פי התכנית. הם יקבלו פיצוי כספי מסוים וישולבו במדינות שבהן הם מתארחים כיום, יורשו להגר למדינות מסוימות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, או ייקלטו ב"מדינה" הפלסטינית החדשה. האפשרות האחרונה כפופה, בין השאר, לשיקולי ביטחון של ישראל, כלומר מעניקה לישראל את הסמכות לאשר כל קליטה של פליטים.

פרטי "החזון", במקביל לחלקים אחרים שעוסקים בנושאים נוספים מלבד סוגיות הליבה, רחוקים מכל מינימום שאפשר להניח שהפלסטינים יקבלו כבסיס להסכם מעמד הקבע. טארק בקוני, אנליסט פלסטיני בקבוצת המשבר הבינלאומית, תיאר את התכנית כ"טיוטה לממשלות ארה"ב וישראל להנציח את המציאות של סיפוח דה-פקטו" ו"צורה של כפייה" על הפלסטינים. יונתן תובל, אנליסט מדיניות חוץ במכון מתווים, אמר שהתכנית "אדישה לחלוטין לעמדות הפלסטינים... ומרוקנת מתוכנם את כל העקרונות הדיפלומטיים של כריתת הסכמים – כלומר שיישוב מתמשך של הסכסוך יושג אך ורק באמצעות משא ומתן".

נתניהו קיבל מיד את "החזון" של טראמפ" ויו"ר כחול-לבן בני גנץ בירך עליו אף הוא בהודעתו. הנשיא עבאס דחה את התכנית בתוקף ולאחר מכן שלח לנתניהו מכתב בכתב ידו שבו הצהיר שהרשות הפלסטינית "רואה את עצמה חופשיה להפר כל הסכם שחתמה אי פעם עם ישראל, לרבות תיאומים ביטחוניים בין שני הצדדים". שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב, אמר שהתכנית "רחוקה מאוד מהתמודדות עם הנושאים המטרידים את הצד הפלסטיני". הוא הזהיר שאם תיושם, התכנית תשנה את אופי היחסים בין הרשות הפלסטינית לישראל... אשר כוננו על פי עקרונות ההסכמה שגובשו בהסכמי אוסלו".

גיבושה ואימוצה של תכנית אשר בסופו של דבר מחבלת בסיכויים לפתרון שתי המדינה הסיטה את מדד ארה"ב וראש ממשלת ישראל כלפי מטה, כל אחד מהם מ-4 ל-2. ההיעדר היחסי של ביקורת על התכנית מצד הקהילה הבינלאומית הסיט את מדד מעורבות צדדים שלישיים כלפי מטה מ-6 ל-5 ואת הפרמטרים של האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית מ-8 ל-7 כל אחד. בנוסף, הפוטנציאל של התכנית לשינוי כללי המשחק לגבי השגת הסכמה כללית על אופיו של פתרון שתי המדינות הסיטה את מדד הנורמות הבינלאומית הבסיסיות מ-8 ל-6. כמו כן, חמישה מדדים הקשורים ליכולת הפתרון של סוגיות ליבה (אוכלוסייה, ארכיטקטורה אזורית, מעטפת ביטחון, זכויות פליטים, ומקום מגורים קבוע) ירדו אף הם, כל אחד בנקודה אחת.

פוטנציאל מוגדל – אך לא וודאי – לצעדי סיפוח מצד ישראל

בעקבות השקת "חזון השלום" של ממשל טראמפ הכריז נתניהו שיפעל להחלה מידית של החוק הישראלי על כל ההתנחלויות ובקעת הירדן. ואולם, יומיים לאחר מכן, תכניות אלו הושעו, כפי הנראה, לאחר שיועץ הבית הלבן ג'ארד קושנר אמר בפומבי שארה"ב לא תתמוך בסיפוח ישראלי חד-צדדי של הגדה המערבית לפני הבחירות ב-2 במרס. קושנר הוסיף כי וועדה משותפת שהוקמה על ידי ממשל טראמפ וממשלת ישראל תעבוד "בחודשים הקרובים" על גיבוש פרמטרים מדויקים לצעד סיפוח פוטנציאלי אך "הוועדה תזדקק לממשלה ישראלית מכהנת כדי להתקדם."

ב-23 בינואר אמר י"ר "כחול-לבן" בני גנץ שיש לקדם את סיפוח בקעת הירדן "בתיאום עם הקהילה הבינלאומית", הסתייגות המעידה כי לא סביר שגנץ ינסה ליישם צעדי סיפוח חד-צדדיים כלשהם אם יתמנה לראש ממשלה. למחרת, שליח האו"ם מלאדנוב אמר ש"אם ייושם, סיפוח חלק או כל שטח C הגדה המערבית יהווה מכת מחץ לפוטנציאל לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על קידום שלום אזורי, שהוא המהות של פתרון שתי המדינות".

למרות שסיפוח ישראלי פוטנציאלי של הגדה המערבית מתעכב לעת עתה, הגידול בנורמליזציה ובתמיכה בסיפוח בחברה הישראלית מסיט את מדד דעת הקהל הישראלית מ-8 ל-6.

התפתחויות חדשות סוללות את הדרך להרחבת התנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים

ב-26 בינואר הורה בית משפט השלום על פינויה של משפחה פלסטינית מביתה בשכונת סילוואן במזרח ירושלים. בית המשפט ביסס את החלטתו על כך שהקרקע שעליה נבנה הבית הייתה בבעלות יהודית לפני 1948. התביעה הוגשה לבית המשפט על-ידי ארגון המתנחלים הישראלי עטרת כוהנים, אשר ב-2001 מונה לנאמן של הקרקע על-ידי בית המשפט המחוזי של ירושלים. ההחלטה ניתנה אחרי שמשפחה פלסטינית נוספת צוותה להתפנות מביתה בסילוואן ב-20 בינואר, החלטה העלולה לקבוע תקדים לפינויים של יותר מ-700 פלסטינים באזור.

מוקדם יותר, ב-15 בינואר, הצהיר שר הביטחון נפתלי בנט על הקמת שבע שמורות טבע חדשות בשטח C של הגדה המערבית. על-פי "שלום עכשיו", 40% מהקרקע הנם בבעלות פלסטינית ומעמדה החדש של הקרקע יאפשר פינוי קל של הפלסטינים והטלת איסור על כל פעילות חקלאית בקרקעות אלו. בנט הודיע ב-8 בינואר על הקמת כוח משימה לקידום התנחלויות נוספות בשטח (60% מהגדה המערבית) ולהשגת היעד של מיליון תושבים יהודיים שיתגוררו בגדה המערבית במהלך העשור.

צעדיו של בנט באו בעקבות החלטה של בית המשפט העליון של ישראל לדחות ערעור על חוקיות תכנית המתאר להתנחלות עפרה, אשר נבנתה בעיקר על קרקע בבעלות פלסטינית. בית המשפט העליון ביסס חלק מהחלטתו על הטיעון שחלק מההתנחלויות נבנו על-ידי תושביהן "בתום לב" (מבלי לדעת שהקרקע שייכת לפלסטינים). בנוסף, המנהל האזרחי הודיע ב-5 וב-6 בינואר על קידום תכניות הבניה ל-1,936 יחידות דיור בהתנחלויות. נתוני "שלום עכשיו" מראים ש-89% מיחידות דיור אלו הן בהתנחלויות אשר ישראל הייתה צריכה לפנות מתוקף הסכם שלום עתידי עם הפלסטינים והגבולות שהוצעו ביוזמת ז'נבה.

צעדים אלה הסיטו את מדד מיקום ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מ-3 ל-2.

The Two-State Index (TSI) is brought to you by the Geneva Initiative, a Palestinian-Israeli organization working to promote a negotiated peace agreement in the spirit of the two-state vision. The TSI is produced by an Israeli-Palestinian team, and reflects a unique bilateral perspective.

Think we missed something this month? Send us tips and comments here.

This publication was produced with the financial support of the European Union. Its contents are the sole responsibility of the Geneva Initiative’s Two-State Index (TSI) editorial team and do not necessarily reflect the views of the European Union.