על אף שעברו כמעט ארבעים שנה מאז פרסום דו"ח ברונטלנד, ועל אף קידומם של יעדי קיימות (הידועים כ- Sustainable Development Goals) - אין הסכמה על הדרכים בהן ניתן להגדיר קיימות. העדר הסכמה זו לא צריך להפתיע שכן המונח קיימות מקפל בתוכו תפיסות ערכיות שונות, שביניהן יש תחלופות. בשני העשורים האחרונים הגישה המתעדפת הגדרת מטרות ויעדים להשגה מתחלפת בהדרגה בתפיסת השלילה הכפולה. קרי, קיימות הוא מצב שאינו אי-קיימות ופיתוח בר קיימא הוא פיתוח שאינו פיתוח שאינו בר קיימא. היתרון של גישה זו טמון בכך שקל יותר להגיע להסכמות לגבי מה לא רצוי מאשר להגדיר מטרות ויעדים. יתר על כן, גם מי שאין ביניהם הסכמה ערכית לגבי עדיפויות יכולים להגיע להסכמה על מצבים לא רצויים.
בכדי להפוך את גישת השלילה הכפולה למעשית מקודמת מתודת הקווים האדומים. בהרצאה תוצג שיטת פעולה זו, המורכבת מארבעה שלבים: זיהוי הנושאים שלגביהם יש להגדיר קווים אדומים, זיהוי הקווים האדומים, איפיון המצב הקיים ביחס לקווים האדומים והצעת צעדים בכדי להימנע מהמצאות בתחום הלא רצוי. יישומים של שיטה זו יוצגו בהרצאה.
