פרויקטים גדולים של התחדשות עירונית מהווים הזדמנות ליישום תכנון לטווח ארוך בשטחים מבונים במרחב העירוני. בהרצאה, יוצג השימוש בתת-הקרקע באותם פרויקטים כדרך אפשרית להתמודד עם אתגרים בתחום אספקת שירותים ציבוריים, פיתוח קהילתיות והתמודדות עם שינויי אקלים.
העיקרון המנחה במחקר הוא התבססות על המדיניות הקיימת בישראל בתחום התכנון העירוני, ושמירה על כדאיות כלכלית של הפרויקטים, כך שהסיכויים לפיתוח של תת-הקרקע לא יהוו חזון אוטופי בלבד. לצורך כך, נבחרו שני מקרי בוחן של פרויקטים בנשר ובפתח תקוה, להם נוסף פיתוח בתת-הקרקע העומד בתנאים הקיימים בתוספת אפשרויות הפיתוח נוספות. על מנת להציג חלופות מעשיות, הניתוח השתמש בתקן 21.1 של מועצת שמאי המקרקעין, הדורש שיעור רווחיות חזויה מינימלית ליזמים.
התוצאות מראות שפיתוח תת-הקרקע מעבר לשימוש לצורכי חניה (כפי שנעשה כיום) הוא אפשרי. הדבר מצריך התאמות שונות, ביניהם מתן אחוזי בנייה נוספים ליזמים, שמשמעותם בדרך כלל אישור בנייה של יותר קומות בפרויקטים. בהתחשב בתחזיות גידול האוכלוסין של ישראל ובצורך לשמר שטחים פתוחים, בנייה נוספת לגובה בתוך שטחים עירוניים קיימים היא, לדעתנו, חלופה סבירה.
