"ערים חכמות" הן תופעה חדשה יחסית שצמחה במהירות; מאז שהחלה לצבור פופולריות בזירה המוניציפלית, המסחרית והאקדמית, לא גובשו הגדרה מוסכמת או אמצעים אופרטיביים ליישום ערים חכמות. כתוצאה מקיומן של גישות שונות לשילוב טכנולוגיות מידע אל הניהול, התפעול והתשתית העירונית, ולאור השונות בין ערים ותושביהן, התפתחו במקביל טיפולוגיות שונות של ערים חכמות ברחבי העולם. באמצעות אימוץ שיטות מחקר איכותניות בשילוב חקר מקרי בוחן מהמגזר הפרטי והמוניציפלי בישראל ובעולם מסייעים מנסה המחקר לענות על השאלה מהן הטיפולוגיות הרווחות לערים חכמות?
המחקר מעיד כי ליחודיות תרבותית, אנושית ומוניציפלית, השפעה מרכזית על הפיתוח העירוני החכם. בהינתן שלכל עיר מאפיינים, צרכים ואתגרים יחודיים, כך גם הפתרונות שהן מאמצות. הבנה זו הופכת את הערים החכמות ממערך של מוצרי מדף המוטמעים בתשתית העירונית, לגופים לומדים ומשתנים, המנצלים את יתרונות הטכנולוגיה לטובת שיפור איכות חיי התושבים שלהן. משכך, מודל "העיר החכמה" מתפקד כמאיץ, שלב ביניים, להתפתחותן של ערים טובות בנות זמננו, המשתמשות בשיטות "חכמות"- מבוססות טכנולוגיות תקשורת ונתונים, לייעול הניהול והתפעול העירוני ולשיפור השירותים העירוניים, ולממשק מודרני ורחב עם התושבים. שיטות חדשות לפתרון בעיות ישנות.
ההרצאה תסקור את ממצאי המחקר המצביעים על כך שערים חכמות מתבטאות בפיתוח שלושה תחומי ליבה עיקריים: הרשות המקומית, התושבים והתשתית העירונית. רשויות חכמות מקדמות תחומים אלו בעוצמות משתנות ובאמצעים אופרטיביים מגוונים. כמו כן, יוצגו מגמות פיתוח שונות בישראל ביחס לעולם. ובעיקר הפער העיקרי, כי בעוד הרשויות ברחבי העולם מזהות את החוכמה העירונית כעקרון ליבה שמחולל אסטרטגיה עירונית שלמה, הרשויות בישראל נוטות לראות ברעיון של ערים חכמות כותרת באזז לתופעה אבולוציונית ובלתי נמנעת של ערים.
